הוקי קרח – מבוא לחוקי המשחק

 

ספר החוקים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) הוא ספר החוקים הרשמי של הענף, ועל פיו מתנהלים המפעלים הבינלאומיים והמקומיים המנוהלים על ידי הארגון וההתאחדויות המקומיות החברות בו.

לליגת ה-NHL ספר חוקים משלה, ובין שני ספרי החוקים קיימים מספר הבדלים, חלקם מהותיים.

במשחק הוקי קרח משתתפות שתי קבוצות המונות שישה שחקנים כל אחת: חמישה מחליקים(באנגלית: skaters, המקבילים ל"שחקני שדה" בענפי ספורט קבוצתיים אחרים) ושוער (במקרים מסוימים, כגון פיגור לקראת סיום המשחק, נוהגים להוציא את השוער ולהכניס מחליק נוסף כדי לנסות ולהשוות). מטרת המשחק היא לחבוט את הדיסקית אל תוך שער היריב באמצעות מקלות הוקי – מחבטים בעלי להב מעוקל בקצוותיהם, והקבוצה אשר חבטה את הדיסקית יותר פעמים לתוך שער הקבוצה היריבה היא המנצחת.

חמשת המחליקים שעל הקרח מתחלקים בדרך כלל לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל כל חמשת השחקנים משתתפים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

משחק הוקי קרח נמשך שלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, בזמן "נטו" – משמע, שעון המשחק נעצר כאשר המשחק עצמו נעצר. אם לא הושגה הכרעה, מתקיימת הארכה. אורכה של ההארכה משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת (5, 10, או 20 דקות), והיא מתקיימת בשיטת "שער זהב" (באנגלית מכונה השיטה "sudden death", כלומר "מוות פתאומי") – כאשר קבוצה מבקיעה שער, המשחק מסתיים מיידית והקבוצה שהבקיעה מוכרזת כמנצחת. אם המשחק אינו מוכרע גם לאחר ההארכה, מתקיים ברוב המסגרות דו-קרב חבטות עונשין; לעומת זאת, בפלייאוף של ליגת ה-NHL, כמו גם בפלייאוף של ליגות נוספות, משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה עד הבקעת "שער זהב".

הוקי קרח הוא משחק מהיר ומתיש, ומסיבה זו מחליפות הקבוצות את השחקנים על הקרח לעיתים תכופות – כל חצי דקה עד דקה. ההחלפה יכולה להתבצע כאשר המשחק מופסק מסיבה כלשהי, או תוך כדי שהמשחק משוחק (באנגלית: changing on the fly). לצורך כך נרשמים בסגל של כל קבוצה בהוקי קרח הבינלאומי 22 שחקנים, מתוכם שני שוערים (ב-NHL נרשמים 20 שחקנים בלבד).

במסגרת משחק הגברים (אך לא הנשים) מותר לשחקן ההגנה לפגוע בעזרת חלק הגוף העליון ואגן הירכיים בשחקן המחזיק את הדיסקית או בשחקן אשר החזיק אותה אחרון. חוק זה מוסיף למשחק חלק משמעותי מהאגרסיביות ומהקצב המאפיינים אותו. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף כאלה במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 11 ל-15.

זירת הקרח

המשחק משוחק על זירת קרח מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים (גובהם עד 1.22 מטר – 48 אינץ'במידות אנגליות – ב-NHL, ו-1.07 מטר בהוקי הבינלאומי) ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.

גובה לוחות הזכוכית האקרילית נמדד מהקצה העליון של הקירות עליהם הם מותקנים. ב-NHL גובהם הוא 8 רגל (כ-2.43 מטר) בפינות הזירה ובצלעות הקצרות שלה (מאחורי השערים) ו-5 רגל (כ-1.52 מטר) בצלעות הארוכות. בהוקי קרח הבינלאומי גובה הלוחות הוא 2.40 מטר מעל הקירות בצלעות הקצרות ובפינות, ו-1.80 מטר מעל הקירות בצלעות הארוכות. מאחר שגובה הלוחות מוגבל, ייתכנו מצבים בהם הדיסקית עולה מעליהם ויוצאת מזירת הקרח. במקרה כזה המשחק מופסק ומתחדש בעימות.

דיסקית היוצאת במהירות גבוהה מזירת הקרח אל היציעים עלולה לסכן את הקהל היושב בהם. האזור המסוכן ביותר מבחינה זו הוא ביציעים שמאחורי השערים, אליהם עלולה להינתז דיסקית שנחבטה בכוח רב אל השער. לכן תלויה מאחורי השערים רשת הגנה מתקרת האולם ועד ללוחות, כדי למנוע מהדיסקית מלהגיע לאזורים אלה באופן מוחלט. דיסקית הפוגעת ברשת ההגנה דינה כאילו יצאה מזירת הקרח – המשחק מופסק ומתחדש בפייסאוף. בהוקי קרח הבינלאומי קיימת רשת ההגנה מזה עשרות שנים; ב-NHL הוכנסה רשת ההגנה לשימוש רק ב-2002 בעקבות מקרה מוות של אוהדת בת 14 שספגה פגיעת דיסקית בראשה.

הקרח צבוע מלאכותית בלבן, כדי שהדיסקית השחורה תבלוט על רקע הקרח.

מידות זירת הקרח שונות בין ליגת ה-NHL לבין ההוקי הבינלאומי, המנוהל על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). אורך הזירה ב-NHL ארוך במעט מזה של ההוקי הבינלאומי (60 מטר בהוקי הבינלאומי, 60.98 מטר – 200 רגל במידות אנגליות – ב-NHL), אך זירת הקרח ב-NHL צרה ברוב המקרים הרבה יותר – 85 רגל (כ-25.9 מטר) היא המידה התקנית ב-NHL, לעומת 30 מטר ברוב הזירות בהוקי הבינלאומי, שהייתה המידה התקנית עד 2014. תיקון לחוקה שהתקבל ב-2014 מאפשר לזירות הוקי בינלאומי להיות צרות יותר – עד כדי 26 מטר, דומה מאד לרוחב הזירה ב-NHL.

קו השער, קו האמצע והקווים הכחולים

במקביל לצלע הקצרה של זירת הקרח נמתח, לכל רוחב הזירה, קו השער. צבעו אדום. מרחקו מקצה זירת הקרח הוא 4 מטר בהוקי הבינלאומי, ו-11 רגל (3.35 מטר) ב-NHL. הדבר מאפשר לשחקנים להחליק או להעביר את הדיסקית גם מאחורי השערים. על מנת ששער ייחשב, הדיסקית צריכה להיכנס לשער כשהיא עוברת את כל רוחבו של קו השער במלוא היקפה.

את הזירה מחלק לשניים קו האמצע, צבעו אדום ובמקרים רבים (בעיקר ב-NHL) הוא מקווקו.

במקביל לקו האמצע ובמרחקים שווים משני צדדיו מסומנים שני קווי רוחב כחולים, המחלקים את הזירה לשלושה אזורים – אזור ניטראלי בין שניהם, ואזור הגנה לכל קבוצה הסמוך לשער שלה (שהוא אזור ההתקפה של היריבה). מרחק הקווים הכחולים מקצוות הזירה זהה ב-NHL ובהוקי הבינלאומי – 22.86 מטר (75 רגל).

ב-NHL מסומן מאחורי כל שער אזור טרפזי, שרק בתוכו מותר לשוער לגעת בדיסקית מאחורי קו השער. הסימון לא קיים בהוקי הבינלאומי, שם מותר לשוער לגעת בדיסקית בכל מחצית המגרש של קבוצתו.

עימות (face-off)

סמוך לכל שער מסומנים שני עיגולים בקוטר 4.5 מטר (ב-NHL הקוטר הוא 15 רגל – כ-4.57 מטר) שנקודה מסומנת במרכזו של כל אחד מהם. עיגול דומה משורטט במרכז המגרש. כמו כן, משורטטות שתי נקודות סמוך לכל אחד מהקווים הכחולים, באזור הניטראלי. תשעת הסימונים האלה משמשים לעימות (faceoff) בין שני שחקנים יריבים, בעוד חבריהם ממתינים מחוץ לעיגול לדיסקית שתימסר לעברם. כל חידוש משחק בהוקי קרח נעשה באמצעות עימות בין שני יריבים, כאשר אחד מאנשי צוות השיפוט – בדרך כלל אחד הקוונים – מטיל את הדיסקית ביניהם, וכל אחד מהם מנסה למסור את הדיסקית לחבריו לקבוצה. מיקום העימות על אחת מתשע הנקודות ייקבע לפי מיקום הפסקת המשחק, הסיבה להפסקתו, ונסיבות חידושו.

בטרם הטלת הדיסקית, שני היריבים המשתתפים בעימות צריכים להיות במצב סטטי זה מול זה, כשביניהם אזור המיועד להטלת הדיסקית בין להבי מקלות ההוקי שלהם. כאשר הקוון מוכן להטלת הדיסקית, על שני היריבים להניח את להבי מקלותיהם על הקרח ולאפשר את הטלת הדיסקית. ב-NHL חייב שחקן הקבוצה האורחת להניח את להב מקלו ראשון כאשר העימות הוא באזור הנייטראלי. בעימותים קרובים לאחד השערים, שחקן הקבוצה המגינה מניח את להב מקלו ראשון.

אם אחד השחקנים מנסה להשיג יתרון בלתי הוגן בעימות בטרם הטלת הדיסקית, נענשת קבוצתו בהחלפת השחקן המשתתף בעימות מטעמה באחד משחקניה האחרים שעל הקרח, שמטבע הדברים מיומנותו בזכייה בעימות היא פחותה. יתרון בלתי הוגן יכול להיות מושג, בין השאר, על ידי כניסה מוקדמת לאזור הטלת הדיסקית, עיכוב ממושך בהנחת להב המקל על הקרח, או ניסיון למגע גופני עם היריב בטרם הטלת הדיסקית. אם אותה קבוצה מנסה שוב להשיג יתרון בלתי הוגן באותו עימות, היא יכולה להיענש בעבירה, בעקבותיה יורחק שחקן שלה לשתי דקות והיא תשחק בחסרון מספרי.

כיוון שכל חידוש משחק נעשה בעימות, יש חשיבות גדולה לשחקנים המחוננים ביכולת לנצח בעימות את יריביהם ולזכות בדיסקית עבור קבוצתם. אחוז ההצלחה בעימות הוא אחד מנתוני הסטטיסטיקה החשובים לקבוצת הוקי קרח.

השער

מידות השער זהות ב-NHL ובהוקי הבינלאומי. גובה השער הוא 4 רגל (1.22 מטר) ורוחבו 6 רגל (1.83 מטר).

לפני פי השער משורטטת רחבת שער (באנגלית: Crease), שצורתה היא קשת קטומה בקווי אורך משני צידי השער. רחבת השער תחומה בקווים אדומים וצבועה בצבע תכול, כדי להבדיל אותה משאר חלקי זירת הקרח. למחליקים אסור ליזום מגע מכוון עם השוער היריב בכל תחומי זירת הקרח, אך בתוך רחבת השער השוער מוגן אף יותר – אסור לשחקני היריב להפריע לתנועתו בתוך הרחבה גם בצורה לא מכוונת, ושער שהובקע תוך מעבר על חוק זה ייפסל. עם זאת, כאשר הן השוער והן השחקן היריב מנסים להגיע לדיסקית, יותר מגע לא מכוון בשוער, ובלבד שהשחקן היריב ניסה לשחק בדיסקית ועשה כל שביכולתו לצמצם את המגע בשוער.

דיסקית ההוקי (Puck)

דיסקית ההוקי (הנקראת באנגלית "פאק" [Puck], ברוסית "שייבה" [Шайба] ובצרפתית "פאלה" [Palet] או "דיסק" [Disque]) עשויה גומי מגופר מעורב בחומרים נוספים שתפקידם הוא להקשיח את הדיסקית ולצבוע אותה בשחור. קוטרה 7.62 ס"מ (3 אינץ' במידות אנגליות), עובייה 2.54 ס"מ (אינץ' אחד), ומשקלה בין 156 ל-170 גרם. לפני משחקים הדיסקית מוקפאת כדי להקטין את הקפיציות שלה על הקרח.

שופטים

ברוב הליגות בעולם נמצאים על הקרח שופט אחד ושני קוונים, אם כי יותר ויותר ליגות בעולם עוברות לשיטה בה יש שני שופטים ושני קוונים. השופט הוא בעל הסמכות העליונה בזירה. הקוונים ניצבים בדרך כלל על הקווים הכחולים שמפרידים בין האזור הניטראלי ואזורי ההגנה/התקפה, ועיקר תפקידם הוא לשפוט הפרות של חוקי היסוד – נבדל ואייסינג. בנוסף לשופטים על הקרח ישנם שופטים מחוץ לקרח האחראים על ניהול שעון המשחק, אכיפת ביצוע עונשים על עבירות, ופסיקה על שער. במקרה של מחלוקת על שער ניתן, בהתאם לחוקי הליגה, להיעזר גם בוידאו.

חוקי יסוד לתנועת הדיסקית

בהוקי קרח ישנם שני חוקי יסוד הנוגעים לתנועת הדיסקית:

• נבדל (Offside)

כאשר שחקן חוצה בשתי רגליו את הקו הכחול אל תוך אזור ההתקפה של קבוצתו לפני שהדיסקית חוצה אותו. מצב זה ישרק אך ורק אם אחד השחקנים בקבוצה שלו יגע בדיסקית בתוך אותו אזור. כדי לצאת ממצב של נבדל על שחקני ההתקפה לצאת מאזור ההתקפה (כלומר, להחליק בחזרה אל מעבר לקו הכחול אל האזור הניטראלי), ומותר להם לחזור ולהיכנס לשם רק לאחר שהכניסו לתוכו את הדיסקית.

המשחק יתחדש בעימות באחת מהנקודות הייעודיות לכך באזור הניטראלי.

• אייסינג (Icing)

כאשר שחקן או שוער חובט בדיסקית מחצי המגרש שלו אל מאחורי קו השער של היריבה (אך מחוץ לשער עצמו) מבלי ששחקן אחר יגע בה בדרכה. באופן עקרוני נדרש גם שמחליק של הקבוצה היריבה יהיה הראשון שיגיע לדיסקית לאחר מכן, אך הקוון הקרוב להתרחשות יכול לפסוק על אייסינג באופן מיידי עוד לפני כן אם הוא סבור ששחקן של היריבה יגיע ראשון אל הדיסקית – וזאת על מנת להפחית את האפשרות למירוץ אל הדיסקית בין שחקנים יריבים, שעלול לסכן אותם בפציעה (האפשרות לשיקול הדעת של הקוון מכונה "Hybrid Icing"). בעוד שב-NHL עדיין מתאפשר במקרים מסוימים מרוץ בין שחקנים יריבים על מנת להגיע ראשון אל הדיסקית, בהוקי הבינלאומי מירוצים כאלה אינם נסבלים, משיקולי בטיחות מוגברת לשחקנים. אם מתפתח מרוץ כזה, הקוון ישרוק מיידית לאייסינג ויעצור את המירוץ.

לאחר שנקבעה הפרת אייסינג, המשחק יתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשער הקבוצה שביצעה את ההפרה. קבוצה שביצעה אייסינג לא יכולה להחליף את שחקניה על הקרח בעצירת המשחק, ונאלצת לחכות לחידושו.

אייסינג לא יישרק נגד קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי על הקרח בשל עבירה שביצעה. הרציונל מאחורי כלל זה הוא שמטרתה העיקרית של קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי היא להעביר את זמן העונש בלי לספוג שער, ושיכולתה לפתח משחק התקפה מוגבלת.

סיבה נוספת שיכולה להביא את השופטים להחליט שלא לשרוק לאייסינג היא אם הם סבורים ששחקן של הקבוצה השנייה היה יכול לגעת בדיסקית בדרכה, ובחר במכוון לא לעשות זאת כדי לגרום לאייסינג. במקרה כזה הם יכולים לבטל את האייסינג והמשחק יימשך כרגיל.

שליטה בדיסקית (Puck Control)

ישנם מספר כללים הקובעים את דרך השליטה של השחקנים בדיסקית. הכללים העיקריים הם:

• אסור לחבוט בדיסקית באמצעות מקל ההוקי מעל גובה הכתף.
• שער שהובקע באמצעות חבטה בדיסקית מעל גובה משקוף השער ייפסל.
• מותר לשחקן לבעוט בדיסקית ברגלו כדי להעביר אותה אל המקל. שער שהובקע באמצעות בעיטה מכוונת ייפסל, אך שער שהובקע לאחר פגיעה לא מכוונת של הדיסקית ברגלו של שחקן יאושר.
• מותר לשחקן לעצור את הדיסקית ביד ולהוריד אותה אל הקרח או להדוף אותה ביד פתוחה, אך אסור למסור את הדיסקית באמצעות היד לחבר לקבוצה מחוץ לאזור ההגנה ואסור לתפוס את הדיסקית ביד ולהחליק איתה.
• לשוער מותר לתפוס את הדיסקית באמצעות כפפת השוער, או לכסות אותה בעזרת הכפפה כשהיא על הקרח. המשחק ייעצר ויחודש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשערו.

עבירות ועונשים (Penalties)

פרק הזמן בו קבוצה נמצאת ביתרון מספרי על הקרח נקרא באנגלית power play. הקבוצה שנמצאת בחסרון מספרי (באנגלית: shorthanded) מנסה בעיקר להעביר את זמן החיסרון המספרי בלי לספוג שער, או בביטוי המקובל "להרוג את העונש" (penalty killing). אחוז הניצול של מצבי power play לכיבוש שער מצד אחד, ואחוז ההצלחה ב"הריגת עונשים" מצד שני, הם נתוני סטטיסטיקה חשובים לקבוצת הוקי קרח.

מרבית העבירות גוררות עונש הרחקה מסוג Minor, של שתי דקות. אם הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי מבקיעה שער, מסתיים עונש ההרחקה. עבירות חמורות יותר גוררות עונש minor כפול (ארבע דקות הרחקה הנותנות לקבוצה היריבה הזדמנות להבקיע שני שערים ביתרון מספרי) או עונש major שאורכו חמש דקות, שבמהלכן יש לקבוצה היריבה אפשרות להבקיע כמה שערים שתוכל.

עבירות חמורות במיוחד, כגון עבירה מכוונת וקשה שהביאה לפציעת שחקן יריב, או התנהגות לא נאותה כלפי השופטים, יכולים להביא להרחקת שחקן ל-10 דקות בעבירת misconduct, או לשארית המשחק בעבירת game misconduct או עבירת match החמורה יותר (למשל – ניסיון מכוון לפצוע יריב). הפעם יש אפשרות לקבוצתו להחליף אותו, אולם בפועל ברוב המקרים יאלץ מחליפו לרצות במקומו גם עונש minor או major נלווה בתיבת העונשין. עבירת match גוררת איתה אוטומטית גם עונש major נלווה.

ייתכן מצב שבו נגד קבוצה אחת עומדים שני עונשים בו זמנית. במצב כזה היא נמצאת בחסרון שני שחקנים על הקרח. עם זאת חל איסור על הימצאות פחות משלושה מחליקים על הקרח לכל קבוצה; במקרה של עבירה נוספת נגד קבוצה שכבר עומדים נגדה שני עונשים, העונש החדש עליה מעוכב, וימומש רק כאשר אחד השחקנים שכבר נענשו קודם לכן יוכל לחזור אל הקרח.

במצבים בהם קבוצות משחקות עם שלושה מחליקים על הקרח במצב רגיל – כגון הארכה בעונה הרגילה של ליגת ה-NHL – יתבטא העונש על העבירה בהוספת מחליק נוסף על הקרח לקבוצה השנייה.

כאשר השופט רואה עבירה עליה הוא מתכוון לפסוק עונש, הוא ירים את ידו כדי לסמן על העבירה. המשחק יימשך עד שהקבוצה שעברה את העבירה תיגע בדיסקית, ואז תישרק העבירה והמשחק יופסק. הדבר מאפשר לקבוצה היריבה להוציא את השוער שלה זמנית ולהכניס מחליק נוסף כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על יריבתה שביצעה את העבירה, בלי לחשוש מספיגת שער.

חבטת עונשין (Penalty Shot)

כמו כן, בהוקי קרח הבינלאומי ובעונה הרגילה של ה-NHL וליגות צפון אמריקאיות נוספות, במקרה בו משחק לא מוכרע גם לאחר הארכה, מתקיים דו-קרב חבטות עונשין כדי להכריע אותו. לכל קבוצה ניתנות שלוש חבטות עונשין (בשלבי ההכרעה של אליפות העולם והטורניר האולימפי ניתנות לכל קבוצה חמש חבטות עונשין). אם עדיין אין הכרעה, ממשיך דו-קרב חבטות העונשין עד שאחת הקבוצות מבקיעה והשנייה מחמיצה.

דו-קרב מכות העונשין לא מתקיים בפלייאוף של ליגת ה-NHL ושל ליגות נוספות בעולם. במקום זאת משוחקת הארכה נוספת באורך מלא (עד 20 דקות "נטו") עד שאחת הקבוצות מבקיעה שער, אז מופסק המשחק והמבקיעה מוכרזת כמנצחת. אם לא הובקע שער מכריע משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה. המשחק הרשמי הארוך בהיסטוריה התקיים ב-2017 בפלייאוף של הליגה הנורווגית, והוכרע רק בהארכה השמינית.

פסק זמן (Time Out)

כל קבוצה זכאית במהלך המשחק לפסק זמן בודד באורך 30 שניות.

במסגרות שונות ניתן גם לקבוע פסקי זמן מנהליים, למשל לצורך תיקונים קלים בקרח או לצורך שידור פרסומות במשחקים המשודרים בטלוויזיה. ב-NHL קיימים שלושה פסקי זמן מנהליים באורך שתי דקות כל אחד בכל שליש של המשחק.

ערעור מאמן (Coach's Challenge)

בליגת ה-NHL, במקרים מסוימים, מתאפשר למאמן לערער על החלטה של השופטים על הקרח ולדרוש בדיקה בוידאו. המקרים בהם יכול מאמן לערער על החלטת השופטים הם שניים: אם שער נגד קבוצתו אושר כאשר לדעת המאמן המהלך שהוביל לשער החל ממצב נבדל שלא נשרק, או שלדעת המאמן הייתה מעורבת בשער הפרעה לא חוקית לשוער. המצב השני הוא במידה ושער של הקבוצה שלו נפסל ולדעתו השער חוקי. מקרים אחרים אינם ניתנים לערעור מאמן – לדוגמה, מקרים בהם יש מחלוקת אם הדיסקית עברה את קו השער אינם ניתנים לערעור מאמן, אלא רק לבדיקה יזומה מצד שופטי הווידאו.

עם הכנסת החוק לפעולה לקראת עונת 2015/16 נקבע שכדי לבצע את הערעור חייב המאמן שיהיה לו עדיין את פסק הזמן השמור לו (כלומר – עדיין לא לקח את פסק הזמן במהלך המשחק). אם הערעור נכשל והתגלה שהשופטים צדקו, או שצילומי הווידאו אינם חד משמעיים מספיק על מנת לסתור את החלטתם המקורית, נותרת ההחלטה המקורית על כנה, והמאמן איבד את פסק הזמן העומד לרשותו. לקראת עונת 2017/18 הוחמר העונש על ערעור שלא צלח, ונקבע שקבוצתו של המאמן שנכשל בערעור על החלטת השופטים תקבל עונש minor – כלומר, תשחק בחסרון מספרי למשך 2 דקות או עד שיריבתה מבקיעה שער.

בהוקי קרח הבינלאומי לא מתאפשר ערעור מאמן.

 

לחזור לדף הההסבר הראשי על הוקי, ליחצו כאן. להסבר קצת יותר עמוק על תפקידים, טכניקות ומערכים, לחצו כאן.

 

תוכן הדף הותאם לאתר ממקורו בוויקיפדיה בכתובת https://he.wikipedia.org/wiki/הוקי_קרח והטקסט מוגש בכפוף ל-cc-by-sa .