קצת על טכניקות, תפקידים ומערכי המשחק

סוגי חבטות לשער

חבטת מפרק יד (wrist shot)

חבטה מהירה, ללא תנופה של המקל, בתנועה חדה של מפרקי הידיים תוך החלקת הדיסקית לאורך להב המקל כדי להגביר את מהירותה.

חבטת חטף (snap shot)

חבטה לשער תוך הנפה קצרה של המקל. מאפשרת חבטה חזקה יחסית בתוך זמן קצר.

חבטת הצלפה (slap shot)

החבטה החזקה ביותר בהוקי קרח, תוך הנפה מלאה של המקל לאחור וכלפי מעלה. תוך כדי ההנפה, ידו הדומיננטית של השחקן – זו האוחזת באמצע מוט המקל – מורידה את נקודת האחיזה שלה במורד המוט, כדי להגביר את עוצמת החבטה. אם להב המקל פוגע קלות בקרח לפני הפגיעה בדיסקית, מקבלת החבטה עוצמה נוספת – הפגיעה בקרח גורמת כיפוף במוט המקל, וכאשר הוא שב ומתיישר עם הפגיעה בדיסקית נוספת תנופה לחבטה. מהירות הדיסקית בחבטת הצלפה מוצלחת עולה על 150 קמ"ש. חסרונותיה הם הקושי היחסי לדייק בה וזמן ההכנה הארוך יחסית המאפשר לשחקן יריב להפריע למהלכה.

חבטת גב יד (backhand)

הלהב של מקל הוקי קרח הוא מעוקל. הצד הטבעי לחבטה בדיסקית הוא הצד הקעור של הלהב; עם זאת, אם מהלך המשחק מחייב זאת, ניתן לחבוט בדיסקית אל השער גם בעזרת הצד הקמור. חבטה בעזרת הצד הקמור של הלהב מכונה "חבטת גב יד" (באנגלית: backhand).

חבטת גב יד פחותה בעוצמתה במידה ניכרת, וקשה יותר לדיוק ולשליטה, מאשר חבטה בעזרת הצד הקעור של הלהב. לכן השימוש בה ייעשה רק במצב של חוסר ברירה, כאשר אין אפשרות או זמן להעביר את הדיסקית אל הצד הקעור.

חבטה בתנועה אחת (one-timer)

חבטה מהירה בתנועה אחת מיד לאחר קבלת מסירה, ללא עצירת הדיסקית קודם לכן. דורשת מידה רבה של דיוק ותזמון, ונעשית בדרך כלל כאשר השחקן המקבל את המסירה נמצא במצב להבקעת שער מיד עם קבלתה.

עטיפה (wraparound)

פעולה של חלוץ המגיע קרוב לפינה אחת של השער ואז מחליק במהירות מאחוריו וסביבו, תוך ניסיון לדחוק את הדיסקית אל הפינה השנייה של השער בסיום המהלך. על השוער היריב, שנמצא עם גבו למהלך, להגיב במהירות ולהחליק לכל רוחב השער כדי לסגור במהירות את הפינה הרחוקה לפני שיספיק החלוץ לסיים את המהלך ולהבקיע.

תיקולים (check)

טכניקת ההגנה הבסיסית היא תיקול השחקן היריב. באנגלית נקראת הפעולה check. התיקולים נחלקים באופן גס לשניים – תיקולי מקל ותיקולי גוף.

תיקולי מקל מיועדים לחטיפת הדיסקית ממקל ההוקי של היריב. הם יכולים להתבצע על ידי מכה במקל שלו על מנת להרחיקו מהדיסקית (stick check), או באמצעות מכה ישירה בדיסקית על מנת להוציאה משליטתו על ידי תנועה מהירה של המקל קדימה (poke check) או הנעת המקל במהירות מצד לצד (sweep check).

תיקולי גוף (body check) נעשים על גופו של השחקן היריב המוביל את הדיסקית, או זה שהחזיק בה אחרון, באמצעות פלג הגוף העליון (מאגן הירכיים ועד הכתפיים). מטרת תיקול הגוף היא לעצור את התקדמותו של היריב, להרחיקו מהדיסקית על מנת לחטוף אותה, או לבודד אותו מהמהלך. בשל מהירות ההחלקה של השחקנים, תיקולי גוף הם לעיתים קרובות חזקים מאד. במשחקי גברים, תיקולי גוף הם אבן הפינה של משחק ההגנה, והם המקנים למשחק את עיקר אופיו הקשוח; במשחקי נשים תיקולי גוף אסורים ומהווים עבירה.

תפקידים ומערכים

במצב רגיל, קבוצת הוקי קרח כוללת שישה שחקנים – חמישה מחליקים ושוער. חמשת המחליקים בהוקי קרח נחלקים לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל, עקב האופי הדינמי של המשחק, משתתפים כל חמשת השחקנים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

השוער (Goal Keeper)

תפקידו של השוער הוא לעצור את הדיסקית מלהיכנס לשערו. הוא יוצא מרחבת השער שלו לעיתים רחוקות יחסית, בעיקר כאשר הדיסקית נמצאת מאחורי שערו ושחקני היריב רחוקים ממנו, כדי להרחיק את הדיסקית או לאפשר לשחקני ההגנה שלו להתחיל מהלך התקפי.

במצבים מסוימים במשחק, כגון פיגור לקראת סיומו או עבירה העומדת להישרק נגד הקבוצה היריבה, השוער יכול לפנות את מקומו על הקרח למחליק נוסף, כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על הקבוצה היריבה.

המגינים (Defence)

תפקידם העיקרי של המגינים הוא למנוע מחלוצי היריב מצבי הבקעה, על ידי השתלטות על הדיסקית, או אם היריבים מחזיקים בה – דחיקתם רחוק מהשער, אל צידי הזירה או פינותיה.

כאשר קבוצתם נמצאת בהתקפה, תפקיד המגינים הוא לתמוך במשחק ההתקפה מאחור, קרוב לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, על מנת למנוע מהדיסקית לצאת מאזור ההתקפה – דבר שיכריח את חבריהם להחליק מאזור ההתקפה אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל, ולהתחיל את מהלך ההתקפה מחדש. מעמדתם האחורית הם יכולים לחבוט בדיסקית אל השער ישירות, או לחפש מסירה לחלוץ הנמצא בעמדה טובה משלהם. מגינים הניחנים ביכולת החלקה טובה באופן מיוחד יכולים להסתכן יותר ולהתקרב לשער היריב כדי לעזור יותר במשחק ההתקפה, תוך הסתמכות על יכולת ההחלקה שלהם שתאפשר להם לחזור במהירות להגנה במקרה הצורך.

החלוצים (Forward)

שלושת החלוצים מתחלקים לחלוצי אגף – ימני ושמאלי – וחלוץ מרכזי. חלוצי האגף פועלים בעיקר לאורך אגפי הזירה, כפי שמעיד תפקידם, בעוד החלוץ המרכזי מתמקם במידת האפשר מול פי שער היריב וניתן לו חופש פעולה גדול יותר משל חבריו. בפועל, האופי הדינמי של המשחק גורם לשינויים מהירים בעמדות השחקנים בהתאם למיקום הדיסקית – למשל, כאשר היא נלכדת בפינת הזירה באגף אחד, מתקרב חלוץ האגף השני אל אמצע אזור ההתקפה או מתמקם מאחורי השער כדי לפתוח קו מסירה לחברו.

כאשר הקבוצה השנייה שולטת בדיסקית, תפקיד החלוצים הוא ללחוץ על המגינים היריבים המתחילים את מהלך ההתקפה של קבוצתם עוד באזור ההגנה שלהם (טקטיקה הנקראת באנגלית forechecking), על מנת לעכב את המהלך ולחפש הזדמנות לחטוף את הדיסקית קרוב לשער היריבה. כאשר הקבוצה השנייה מגיעה לאזור ההתקפה, תפקיד חלוצי האגפים הוא להתמודד עם המגינים התומכים בחלוצי הקבוצה שלהם מאחור כדי למנוע מהם מסירה או חבטה לשער מרחוק. החלוץ המרכזי נמצא בדרך כלל בעמדה נסוגה, כדי שיוכל לעזור למגינים בשמירה על חלוצי היריב.

קווי שחקנים (Lines)

כדי לשמור על שחקנים טריים על הקרח בכל זמן, מתחלפים השחקנים על הקרח במחזורים קצרים – כל 30 שניות עד דקה. חילוף שחקנים יכול להתבצע כאשר המשחק מופסק, או תוך כדי שהוא משוחק (באנגלית: Changing on the fly). את הזמן בו שחקן נמצא על הקרח בטרם יתחלף נהוג לכנות "משמרת" (באנגלית: shift).

החלפת השחקנים תוך כדי שהמשחק משוחק נעשית כאשר השחקנים המוחלפים מתקרבים אל ספסל קבוצתם למרחק של 1.5 מטר לכל היותר (ב-NHL גבול המרחק נמדד ב-5 רגל במידות אנגליות) ועליהם להיות לא מעורבים במשחק. רק אז יוכלו מחליפיהם להיכנס אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק.

קבוצת הוקי קרח בנויה כך שעל הקרח יהיו, במידת האפשר, צמדים קבועים של מגינים ושלישיות קבועות של חלוצים, כדי שיישמר התיאום בין השחקנים וכדי שתישמר רמת רעננות אחידה בין השחקנים שעל הקרח. הרכבי החלוצים והמגינים נקראים "קווים" (באנגלית: lines).

משמעות הדבר היא שכאשר יש חילוף שחקנים, מתחלף בדרך כלל קו השחקנים כולו (באנגלית: line change) – לדוגמה, כל שלושת החלוצים המרכיבים ביחד קו שחקנים יצאו ביחד מן הקרח, ובמקומם ייכנסו שלושה חלוצים המהווים קו שחקנים אחר.

במסגרות הבינלאומיות של ה-IIHF רשומים בסגל כל קבוצה 22 שחקנים, מתוכם 20 מחליקים – כלומר, ארבעה קווים של חלוצים וארבעה קווים (צמדים) של מגינים. ב-NHL רשומים בסגל כל קבוצה שני שחקנים פחות, כך שיש בסגל רק שלושה קווים של מגינים. באופן כללי, קבוצת הוקי קרח תשאף ששחקניה הטובים ביותר ישחקו בקו השחקנים הראשון וישהו על הקרח זמן ארוך יותר מחבריהם לקבוצה – אך הדבר נתון לשיקול דעת מאמנה, וייתכנו מקרים בהם מועבר אחד מכוכבי הקבוצה לקו השני או אף השלישי, כדי ליצור איזון ואחידות בין קווי השחקנים.

יתרון מספרי וחסרון מספרי

כאשר קבוצה נמצאת בחסרון מספרי על הקרח כתוצאה מעונש על עבירה שביצעה, נתונים עיקר מעייניה ל"הריגת" העונש – העברת זמן העונש בלי לספוג שער. במצב כזה יגנו שחקניה על שערם במערך צפוף יותר, וממנו יצאו כדי לדחוק את שחקני ההתקפה אל צידי הזירה ופינותיה, בהתאם למיקום הדיסקית. כיוון שנגד קבוצה בחסרון מספרי לא תקף חוק ה"אייסינג", היא יכולה להרחיק את הדיסקית בחופשיות על פני זירת הקרח כולה – ובכך "להרוג" חלק מזמן העונש עד שתשיב הקבוצה היריבה את הדיסקית אל אזור ההתקפה. לעיתים יצאו שחקני הקבוצה שבחסרון מספרי קדימה, אל אזור ההתקפה שלהם, כדי לעכב את תחילתו של מהלך התקפה חדש של יריבתם, או – אם נקרית לפניהם הזדמנות להתקפה מתפרצת – ינסו אף להבקיע שער למרות החיסרון המספרי, אך מדובר בניסיון מסוכן שנעשה רק אם נוצר עבורם מצב הבקעה מיידי וברור.

שחקני הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפים לנצל את יתרונם ולהבקיע כל עוד העונש נמשך. כיוון שהסכנה שיספגו שער פחותה מבחינתם, הם מגבירים את הלחץ ההתקפי על הקבוצה השנייה, ולעיתים אף מוציאים מהקרח את אחד משני המגינים ומכניסים חלוץ נוסף כל עוד העונש ליריבתם נמשך. המשחק, מטבע הדברים, מתנהל ברובו באזור ההתקפה של הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי, ולכן הוא מאופיין במשחק סטאטי יחסית ובמהלכי התקפה מחושבים ומרובי מסירות, בניסיון למצוא את הפרצה במערך הצפוף של היריבה, להניע את הדיסקית לשחקן חופשי ולהגיע למצב הבקעה. בד בבד, הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפת שהדיסקית לא תורחק על ידי הקבוצה היריבה אל מעבר לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, כיוון שבמקרה כזה יצטרכו כל שחקניה להחליק אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל, ובכך לאבד חלק מזמן היתרון המספרי.

עלייה להתקפה וירידה להגנה

כאשר קבוצה משתלטת על הדיסקית באזור ההגנה שלה ויוצאת להתקפה, מטרתה להגיע לאזור ההתקפה במהירות, אך בצורה מסודרת, על מנת להימנע ממצב נבדל. מטרת שחקני הקבוצה השנייה היא לשבש את העלייה להתקפה של יריבתם על ידי הגבלת יכולתם להיכנס בצורה מסודרת אל אזור ההתקפה.

"מלכודת האזור הניטראלי" היא טכניקה נפוצה להשגת המטרה – שחקני הקבוצה המגינה מתרכזים באזור הניטראלי ומונעים את כניסת הדיסקית אל אזור ההגנה שלהם בצורה שתסכן את שערם. שחקני ההתקפה המחליקים קדימה נאלצים לחכות לכניסת הדיסקית אל אזור ההתקפה כדי לא להיתפס במצב נבדל, ובמקרים רבים מאלצים את שחקן ההתקפה המוביל את הדיסקית לחבוט בה בצורה סתמית אל אזור ההתקפה כדי למנוע מצב נבדל מחבריו. כך נאלצים שחקני ההתקפה לרדוף אחרי הדיסקית אל אזור ההתקפה בצורה לא מסודרת, ולשחקני ההגנה יש יתרון בהגעה לדיסקית והשתלטות עליה.

אפשרות נוספת של הקבוצה היורדת להגנה היא "נעילת אגף" (באנגלית: wing lock) – דחיקת שחקני ההתקפה של היריבה לאגף מסוים עם כניסתם לאזור ההתקפה, על מנת לצמצם את שטח התמרון שלהם, ולהקטין את הסכנה המיידית לשער. על ידי כך המגינים מעכבים את מהלך ההתקפה של היריבה ויוצרים לעצמם שהות להסתדר במערך הגנתי. שחקני ההתקפה יכולים להתגבר על ההגבלה עוד באזור הניטראלי על ידי מסירה אחורה למגן הנמצא באגף השני, וממנו מסירה מהירה אל חלוץ האגף אותו ניסתה הקבוצה השנייה לבודד מהמהלך.

 

לחזור לדף ההסבר על ההוקי הקליקו כאן, לחזור להסבר על חוקי המשחק הקליקו כאן.

תוכן הדף הותאם על בסיס מקורו בוויקיפדיה בכתובת https://he.wikipedia.org/wiki/הוקי_קרח והטקסט מוגש בכפוף ל-cc-by-sa .